פסק-דין בתיק ת"צ 28848-02-12

1.       לפני בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת התובענה הייצוגית שבכותרת (להלן: " הסדר הפשרה"), אשר עניינה סימון ארץ המוצא של ביצים מיובאות ששווקו לציבור הצרכנים בישראל.

רקע

2.       המשיבות הן משווקות הביצים הגדולות במשק הישראלי. על פי הערכות המבקש נתח השוק המצרפי של ארבע המשיבות בשוק הביצים הוא כ-70%. מרבית הביצים אשר משווקות על ידי המשיבות הינן ביצים אשר הוטלו בישראל. ואולם, בתקופת מסוימות, בין אם בסמוך לחגי תשרי וחג הפסח, ובין אם בעקבות תחלואה משמעותית של תרנגולות מטילות בארץ, גובר הביקוש לביצים באופן שאין די בהיצע הביצים המוטלות בארץ כדי לספקו. לפיכך, נוהג משרד החקלאות, מעת לעת, לתת למשווקים המורשים על ידו רישיון לייבא ולשווק ביצים שהוטלו בחו"ל, במגבלות ובתנאים הקבועים ברישיון. שיעור הביצים המיובאות מתוך הסך הכולל של הביצים המשווקות בישראל עומד, על פי הבקשה, על שיעור של 3% בחישוב שנתי, כאשר מטבע הדברים בתקופות בהן ישנו חוסר בהיצע  גדל שיעור זה מתוך סך הביצים המשווקות בתקופה הרלוונטית.

3.       המבקש הגיש את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית ביום 16.2.2012 (להלן: " בקשת האישור"). טענותיו העיקריות של המבקש היו כי המשיבות מפרות את חובתן לסמן את שם מדינת היבוא כפי שנדרש מהן על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים), התש"י-1950 (להלן: " צו הפיקוח על מצרכים ושירותים"). בכך, לטענת המבקש, הן מפרות חובה חקוקה ואף גורמות להטעיה צרכנית, שעה שהן מציגות בפני ציבור הצרכנים בישראל מצג שווא לפיו הביצים אותן הם צורכים הן ביצים שהוטלו בישראל. כמו כן טען המבקש כי מרבית הביצים המיובאות מוצאן מטורקיה, ולעובדה זו שתי נפקויות מרכזיות: ראשית, איכות הביצים המיובאות מטורקיה נחותה, לטענת המבקש, מאיכות הביצים שהוטלו בישראל; שנית, מערכת יחסי טורקיה-ישראל היא מערכת יחסים מורכבת וטעונה, ויתכן שימצאו צרכנים להם העדפה שלא לצרוך ביצים מתוצרת טורקיה. המבקש סבור כי על ידי הימנעות מסימון הביצים אשר מוצאן מטורקיה פוגעות המשיבות באוטונומיה שלו, ושל צרכני ביצים אחרים, שלא לרכוש ביצים מתוצרת זו. 

המבקש עתר לאישור התובענה כייצוגית וכן לשני סעדים עיקריים: צו במסגרתו יורה בית המשפט למשיבות לסמן את ארץ המוצא על גבי הביצים המיובאות על ידי המשיבות וכן פיצוי של חברי הקבוצה בגין הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם להם.

4.       בסופו של יום, לאחר שמיעת מתווה עקרוני להסדר אשר הציע בית המשפט, הגיעו הצדדים להסדר הפשרה. להלן אפרט בקצרה את ההליך שהוביל להסדר הפשרה, את עיקרי הסדר הפשרה ואת הטעמים בעטיים אני מוצא לנכון לאשרו.

ההליך המשפטי

5.       ביום 16.2.2012 הגיש המבקש כנגד המשיבות תביעה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית לפי פריט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006, שעניינו " תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". כאמור, לטענת המבקש המשיבות לא קיימו את חובתן לסמן את ארץ המוצא של ביצים מיובאות, אשר שווקו לציבור הצרכנים בישראל.

6.       עוד בטרם הוגשו תגובות המשיבות לבקשה, הגיש המבקש בקשות להוספת אסמכתאות והגשת תצהיר משלים, אשר אושרו על ידי בהחלטה מיום 29.3.2012. האסמכתא שצירופה אושר כאמור הינה הודעת משרד החקלאות מיום 21.3.2012, במסגרתה הודיעה העוזרת הראשית ליועץ המשפטי של משרד החקלאות, עו"ד אודליה אסולין-דגני, במענה לפניית המבקש מיום 8.3.2012, כי בכוונת משרד החקלאות לאכוף את דרישת הסימון של ביצי מאכל מיובאות בהתאם להוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים. ואכן, בחודש אוגוסט 2012 הוציא משרד החקלאות הנחייה למשווקות הביצים, ובכללן המשיבות, לסמן את ארץ המוצא של כלל הביצים המשווקות על ידן באמצעות הטבעת קוד בן שתי אותיות המייצג את ארץ המוצא (כך, למשל, ביצי מאכל המיובאות מטורקיה נושאות עליהן סימון TR). הנחייה זו עוגנה, בין היתר, בתנאי רישיונות ייבוא הביצים אשר הנפיק שר החקלאות מאוגוסט 2012 ואילך.

7.       המשיבות הגישו תגובותיהן לבקשה לאישור התובענה כייצוגית ביום 9.9.2012. לתגובות אלו קדמו שלל בקשות ותגובות מטעם כל בעלי הדין, אשר אין זה המקום לפרטן. למשיבות טענות מגוונות, אך לנוכח הסדר הפשרה די אם אומר שלשיטתן הן נהגו כדין ובהתאם להיתרים ולהנחיות הרשויות המנהליות המוסמכות, וכי כלל לא קמה חובה על פי דין לסמן על גבי הביצים את מקום הטלתן, בין בארץ ובין בחו"ל. עוד טענו המשיבות כי אף אם היתה חובה לסמן את ארץ ההטלה על גבי ביצים מיובאות, הרי שנוכח אסדרתו המלאה של שוק ביצי המאכל בישראל, ובפרט נוכח פיקוח הרשויות על ענין סימון הביצים למאכל, קמה להן הגנה מכוח הוראת סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בנוסף, לטעמן של המשיבות המבקשים לא הוכיחו את התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, מאחר שהתובענה אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ויש להעדיף תחתיה עתירה מנהלית. כן טענו המשיבות כי אין יסוד לטענה כאילו הביצים שיובאו מטורקיה נחותות באיכותן מאלו המוטלות בישראל, וכי ממילא לא נגרם לצרכנים נזק כלשהו, ממוני או שאינו ממוני.

8.       תשובת המבקש לתגובות המשיבות אשר הוגשה ביום 10.10.2012 גררה בקשות לסילוק על הסף ולמחיקת קטעים מהתשובה אשר הוגשו על ידי שלוש מבין ארבע המשיבות.

9.       דיון ראשון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית התקיים ביום 18.10.2012, במסגרתו הותרתי למשיבות להגיש השלמת תגובה מטעמן וכן חוות דעת משלימות, ואלו הוגשו בסמוך לאחר מכן.

10.   ביום 17.1.2013 התנהל דיון נוסף בבקשה לאישור התובענה כייצוגית במסגרתו הצעתי לצדדים כדלקמן:

" הצדדים יבחנו את האפשרות להגיע להסדר פשרה המבוסס על מנגנון הפיצוי הבא:

                                א.      בגין כל 100 ביצים שיובאו על ידם מטורקיה בתקופה אליה מתייחסת התביעה תתרום כל אחת מהנתבעות ביצה אחת מתוצרת ישראל לגופי צדקה שיוסכמו בין הצדדים.

                                ב.       בגין כל 300 ביצים שיובאו על ידם ממדינה אחרת בתקופה אליה מתייחסת התביעה תתרום כל אחת מהנתבעות ביצה אחת מתוצרת ישראל לגופי צדקה שיוסכמו בין הצדדים.

                                 ג.       התרומה תתבצע לאורך תקופה של שנה במועדים שיסוכמו עם מקבלי התרומה.

                                ד.       גובה הגמול למבקש ולבאי כוח המייצג ייקבע על ידי בית המשפט. ככל שהצדדים יגיעו להבנות בעניין תוגש המלצה כמקובל".

11.   המשיבות 1 עד 3 הודיעו במועד הדיון כי עקרונות ההסדר אשר הותווה על ידי בית המשפט מקובלות עליהן, וסמוך לאחר הדיון הודיעה המשיבה 4 כי עקרונות ההסדר מקובלים גם עליה. ביום 28.2.2013 הגיש המבקש הודעתו ובה ציין כי אינו יכול לקבל את הצעת בית המשפט במתכונתה הנוכחית, והוא מבקש לקיים דיון בנתונים שאסף ביחס לרווחיו המשיבות מיבוא ביצי מאכל. בדיון נוסף שנערך ביום 30.3.2013 הצהיר המבקש, לאחר שהציג את הנתונים שבידיו, ושמע את הערות בית המשפט, כי יסכים להצעת בית המשפט. בעקבות זאת פנו הצדדים לגבש את הסדר הפשרה המפורט.